​

צ'אקרת הלב היא זו שאחראית על יכולת הריפוי שלנו, היכולת לרפא את עצמנו ואחרים ובכל הנושאים הרגשיים הקשורים באהבה ושנאה, סליחה ומחילה, היכולת שלנו לאהוב את עצמנו, לקבל את עצמנו כמו שאנחנו , להסכים לראות מעבר לעצמנו.

צ'אקרת הלב מחברת בין 3 הצ'אקרות התחתונות לבין 3 הצ'אקרות העליונות ולכן כשהיא חסומה זה ישפיע על חסימת הגוף כולו.

מצורפים כאן קישורים למאמרים המדברים על:
צ'אקרת הבסיס האחראית על הביטחון והחוזק הפנימי שלנו.

צ'אקרת המין שמתקשרת לכל מה שקשור לתשוקה 

צ'אקרת מקלעת השמש – שבה בעצם מתרכזים כל הרגשות והתחושות

​

מיקומה של הצ'אקרה הוא במרכז החזה, במקביל ללב, הצבעים שלה הם ורוד וירוק והחוש המתקשר אליה הוא חוש המגע. אבנים לטיפול: אבנים ירוקות וורודות

האברים המקושרים לצ'אקרה זו הם: הלב, מערכת הדם, הריאות, המערכת החיסונית, העור והידיים, כתפיים.

כשהצ'אקרה הזאת לא מאוזנת זה יבוא לידי ביטוי באנוכיות, בחוסר יכולת לתת ולקבל אהבה, בפחדים וחרדות, בתאוות בצע וקמצנות, בהססנות ובחוסר החלטיות ומבחינה פיסית חוזר האיזון יבוא לידי ביטוי ב: באסטמה, בעיות במחזור הדם, בעיות בנשימה, בעיות בלב.

צ'אקרת הלב מייצגת את מרחב האהבה ללא תנאי, אכפתיות, המסירות, את תחושת החמלה, את הנתינה, היכולת לאהוב, היכולת לסלוח.
כשהצ'אקרה הזאת מאוזנת אנחנו מקבלים כוח אהבה אדיר שזורם דרכנו ואנחנו מצליחים לחיות בהרמוניה ובזרימה עם האחרים.

​

כאשר הצרכים הרגשיים שלנו, חום ואהבה ללא תנאים לא נענים, שאנחנו לא מרגישים אהובים ורצויים כמו שאנחנו, לרוב כי לא קיבלנו בילדותנו הרגשת ביטחון שאנחנו אהובים ללא תנאי, אנחנו חווים את זה בפנים כאילו משהו לא בסדר איתנו. ההרגשה היא הרגשה של חוסר ואנחנו מנסים להתאים את עצמנו ואת ההתנהגות שלנו לחברה, לסביבה כדי שיאהבו אותנו ויקבלו אותנו: להתנחמד, לרצות, לענות על ציפיות, לעשות מעשים שיגרמו לאחרים לאהוב אותנו ולרצות את הנוכחות שלנו. אנחנו מתרחקים מעצמנו ומתחילים להתאים את עצמנו לאחרים. 

כשאנחנו עושים את כל הדברים האלה שאנחנו לא תמיד רוצים לעשות רק כדי לקבל: חיבוק, חום, אהבה, תחושת שייכות, שיראו אותנו, אנחנו מרגישים לא טוב, אנחנו מרגישים במצוקה, אנחנו מרגישים שזה לא אנחנו.

הלופ הזה הוא אינסופי. ככל שאנחנו מתרחקים מהרצונות שלנו, שאנחנו מעמידים חזות של מישהו שאנחנו לא, שאנחנו לא פועלים בהלימה למה שאנחנו מרגישים, אנחנו נמשיך לחיות בקונפליקטים פנימיים ובתחושות של שנאה עצמית והרס עצמי.

אז, איך לפתח אהבה עצמית?

הערכה עצמית, חמלה עצמית וקבלה עצמית, אלה הם היסודות שנותנים לנו כוח ועוזרים לנו לפתח אהבה עצמית.
עלינו ללמוד לקבל את עצמנו כמו שאנחנו. להשלים עם העובדה שאנחנו בני אדם, שאנחנו אנושיים.  אנחנו לא מושלמים, אנחנו שלמים.

כשם שלמדנו לספוג ביקורת מקטינה ולדבר לעצמנו בצורה קשה, כך עלינו ללמוד התנהגות חומלת, מקבלת ומפרגנת ולקבל החלטה שאנחנו ראויים ומגיע לנו הכי טוב בעולם.

כל עוד אנחנו נמשיך להסתובב בעולם ולחפש מקורות חיצוניים שיאהבו אותנו או יגרמו לנו להרגיש אהבה אנחנו נמשיך לסבול.

המשמעות של הערכה עצמית היא כמה אנחנו מעריכים את עצמנו? מה השווי שלנו בעיני עצמנו?

אנחנו רגילים להשוות את עצמנו: את הנראות שלנו, את ההישגים שלנו, את הרכוש שלנו, את הילדים שלנו מול אחרים. זה גורם לנו להרגיש נחותים, לא שווים. מול מי אנחנו משווים? האם מה שאנחנו רואים אצל אנשים אחרים באמת מייצג עבורנו הצלחה? האם זה באמת מדד לחיים מאושרים? האם מה שאנחנו רואים זה המדד לשווי וערכים? 

תכלס מי קובע כמה אנחנו שווים? החברים? ההורים? הבוסים בעבודה? מי באמת קובע מה השווי שלנו? 

רק אנחנו מחליטים.

תמיד יהיו סביבנו אנשים שהגיעו להישגים יותר גבוהים, אנשים עם יותר כסף, אנשים שנראים טוב יותר... אין סוף להשוואות.

ההשוואה היחידה שצריכה להיות לנו היא מול עצמכם. זה המדד החשוב היחיד. אנחנו לא צריכים אישור מאף אחד למי שאנחנו. כשאנחנו מחפשים מאחרים לקבל אישור על מי שאנחנו ומה שאנחנו,  אנחנו נותנים לאחרים כוח ושליטה על החיים שלנו.

איך אנחנו מתחילים להעריך את עצמנו? מאוד פשוט. אנחנו מחליטים. אנחנו מחליטים שאנחנו שווים. אנחנו אומרים לעצמנו כל יום: 
אני שווה
אני בעל ערך 
אני טוב 
אני חשוב 
אני ראוי 

הכל מתחיל בהחלטה – אני ראוי לטוב ביותר ואני מקבל את הטוב ביותר. 

​

חמלה עצמית היא היכולת לשחרר את השיפוטיות, לסלוח לעצמנו, להבין שאנחנו אנושיים, שפעלנו ועשינו מה שאנחנו יכולים וידענו לאותו רגע. נשים לב שבחמלה אין הכוונה לרחמים עצמיים. רחמים עצמיים משאירים אותנו במקום של מסכנות, של אומללות, של קורבנות. כשאנחנו ברחמים עצמיים, אנחנו מקטינים את עצמנו, כי אני לא מעריכים את עצמנו, אנחנו חושבים שאנחנו לא מספיק.

אנחנו רגילים ואנחנו מאפשרים לעצמנו לזלזל בעצמנו. אנחנו רגילים להעניק לעצמנו יחס שלילי. לדבר לעצמנו בהאשמה. כל אלה לא באמת עוזרים לנו, אלא מגבירים בנו תחושות כמו: כעס, תסכול, מרמור, עצב, כאב. כל אלה לא מחזקים אותנו ולא מגבירים בנו חוסן, הפוך. דיבור מחמיר וקשה עם עצמנו לא תומך בנו, אלא זאת הלקאה עצמית שהורסת אותנו מבפנים לאט ובטוח. ככל שאנחנו רודים בעצמנו, אנחנו גורמים לעצמנו סבל וכך אנחנו הופכים להיות יותר פגיעים, יותר מצולקים והלב שלנו נשאר כואב ומדמם.

רחמים עצמיים מובילים למקום של סלידה עצמית, מקום של דחייה עצמית. כשאנחנו בחמלה עצמית, אנחנו לא מזדהים עם הכאב, אנחנו יושבים לצידו, אנחנו מעל כל הדבר הזה. אנחנו מבינים  שכרגע אנחנו חווים איזה שהוא כאב, משהו לא נעים, אבל הוא לא מגדיר אותנו ואת מי שאנחנו.

הרגשות הכואבים,  הלא נעימים, מטרתם לעזור לנו להבין את עצמנו טוב יותר, לבדוק מה מהצרכים שלנו חסר.

כשאנחנו בחמלה, אנחנו רואים את עצמנו כמכלול, כאוסף של הרבה דברים אחרים טובים שהם אנחנו ויש כרגע איזה שהוא חלק בנו שצריך שאני נראה אותו, נתן חיבוק לעצמנו, נכיל את עצמנו. כדי שנוכל להתבונן על עצמנו אחרת, כדי שנוכל ללמוד מהטעויות שלנו, כדי שנוכל להגיע לתובנות מעצימות, עלינו לגלות חמלה כלפי עצמנו.

החמלה עוזרת לנו לקבל את עצמנו ולהיות בקבלה עצמית. 

המשמעות של קבלה עצמית היא שאנחנו שלמים עם עצמנו, אנחנו מקבלים את מי שאנחנו, אנחנו מחוברים לעצמנו ולרצונות שלנו, אנחנו מקבלים את עצמנו על כל היתרונות והחסרונות שלנו ללא שיפוטיות כלפי עצמי. אנחנו מעריכים את עצמנו ומכבדים את זכות הקיום שלנו.

אנחנו מקבלים את עצמנו, אנחנו מקבלים אחרים ומקבלת מצבים שלא תלויים בנו, אבל אין הכוונה כאן שאנחנו לא בוחרים לשנות עבור עצמנו, אין הכוונה שאנחנו משלימים עם הקיים עבור עצמנו ואנחנו סובלים, הכוונה היא שאנחנו מבינים שאין לנו הכוח לשנות את אותם אנשים ואין לי את הכוח לשנות דברים שלא תלויים בנו, אבל יש לנו את היכולת לבחור איך להתנהל ולנהל את עצמנו במצב הקיים.

קבלה עצמית גם אין הכוונה היא לומר כזה אני ותקבלו אותי כמו שאני, אלא הכוונה היא שאני לוקח אחריות על החיים שלי ועל הבחירות שלי. באמירה "כזה אני", אני כביכול מצהיר שאין מה לעשות, אני לא מוכן לעשות שום פעולה לשינוי וזה מה יש. זאת יכולה להיות אמירה מאוד אנוכית ואגואיסטית כשהיא מגיעה ממקום של מישהו שהוא חושב שהוא מרכז העולם ומתרכז רק בצרכיו גם אם זה אומר להתעלם מהצרכים של אחרים וגם אם זה על חשבונם. חשיבה כזאת יכולה בסופו של דבר להזיק גם לאדם כזה שבסוף אף אחד לא ירצה להיות בחברתו.

עלינו לזכור שלשים את עצמנו ואת הצרכים שלנו קדימה זה חשוב מאוד וזה לא אומר שזה בא על חשבון האחר.

 

​

​