​

​

​

 

הבנה מגיעה קודם כל מהקשבה.
וההקשבה היא קודם כל פנימה – הקשבה לעצמנו.

​

בנקודה כזאת שבה אנחנו פועלים מתוך הקשבה פנימית לעצמנו, תחושת הערך העצמי שלנו היא ביחס לעצמנו בלבד והיא לא נשענת על סממנים חיצוניים. אנחנו לא עסוקים במה אחרים רוצים, אלא אנחנו עסוקים בהקשבה לצרכים שלנו.

​

את הקול הפנימי שלנו רק אנחנו שומעים ולכן רק אנחנו יכולים להשמיע אותו. לבקש מאנשים אחרים לדברר אותנו, לדבר בשמנו או אפילו לנסות להבין אותנו – אי אפשר. אנשים יבינו דברים תמיד מתוך נקודת המבט שלהם מתוך ההשקפות שלהם.
לקול הפנימי שלנו עוד ממדים והוא לא מגיע אלינו רק במילים. חבויים בו מסרים שאנחנו לא תמיד יודעים להסביר אותם, מסרים שהם לפעמים לא מוחשיים ואולי לא מוגדרים, אבל קיימת בנו ידיעה פנימית, הבנה שבוקעת מתוכנו והיא מובנת רק לנו.

​

אנחנו רגילים להשקיט את הקול הזה, להדחיק אותו, להתעלם ממנו, אבל זה לא מבטל את הקול הוא לא באמת נעלם. הקול תמיד נמצא שם, אנחנו פשוט לא מקשיבים לו ואנחנו נותנים לרעשי הרקע מסביב להסיח את דעתנו.

​

הקול הפנימי הוא  "קול קורא, זהו קול מנחה הנושא על כנפיו את התשובות לכל השאלות, לכל מה שאנחנו מחפשים ואין לנו מענה, אבל כדי שנוכל לשמוע את התשובות עלינו להקדיש לכך תשומת לב. להיות בהאזנה מלאה לצו ליבנו לקול שחבוי בעמקי נפשנו והוא זה שמדריך אותנו.

​

הקול שלנו רוצה לצאת החוצה, שישמעו אותו, אבל כדי שישמעו אותו הוא צריך להישמע, להישמע קודם כל על ידי עצמנו , הקשבה שלנו לעצמנו ואז הוא יוכל להישמע גם בחוץ.

​

רק אחרי שנבין עם עצמנו מה הרצונות שלנו, נהיה מחוברים לשאיפות שלנו וברורים עם  עצמנו נוכל להביא את זה לידי ביטוי בקלות רבה כלפי חוץ.

​

ככל שאנחנו נהיה קשובים לרצונו שלנו ולעצמנו ההערכה העצמית שלנו תעלה וכך גם נלמד לאהוב את עצמנו ולקבל את עצמנו ללא תנאי, על כך ניתן לקרוא בהרחבה במאמר איך אפשר לפתח אהבה עצמית ולהתרגל לחיות עם עצמי כמו שאני?

​

דייל קרנגי בספר שלו: "כיצד לרכוש ידידים והשפעה" מסביר איך אפשר לייצר תקשורת מיטיבה, כך שנוכל להעביר את המסרים שלנו לאחרים בקלות רבה יותר:

​

1.  היזהרו מביקורת

​

אפילו אם אנחנו משוכנעים בצדקתה, עלינו לזכור שאנחנו בני אדם ואנחנו לא נושאים ונותנים עם יצורים הגיוניים, כמו שאנחנו נוטים לחשוב. אנחנו יצורים של רגש, מלאים בדעות קדומות וגאווה. הביקורת היא מסוכנת. אנשים לא אוהבים שמותחים עליהם ביקורת או שמכתיבים להם מה לעשות. לכן במקום למתוח ביקורת, לכנות ולהתלונן עלנו לנסות להבין אנשים אחרים ולנסות להבין למה הם עושים את מה שהם עושים.

​

2.  אנשים אוהבים שמחמיאים להם

​

אנשים רוצים שיעריכו אותם ורוצים להרגיש שיש להם חשיבות, ולכן מילות הערכה ונדיבות לב מעניקות להם אנרגיה. אולם עלינו להיזהר בין דברי חנופה לבין הערכה כנה ואמיתית. חנופה מזויפת היא מזיקה מאוד ותיתן תוצאה הפוכה, ולכן היו אותנטיים. מאוד פשוט לדעת מתי זה דברי חנופה ומתי ההערכה היא כנה. אנחנו נותנים הערכה כנה ואמיתית כשהיא בהלימה עם מה שאנחנו מרגישים.
התבוננו בבן השיחה שמולכם – לכל בנאדם יש מעלה , מכל אדם אנחנו יכולים ללמוד משהו- נלמד להשמיע דברי הערכה ישרים וכנים.

​

3.  הדרך להשפיע על אדם אחר היא לשוחח אתו על רצונותיו ולהראות לו כיצד הוא יכול להגשימם

הנה סיפור נחמד כדי שתבינו את העקרון:
"באחד הימים ניסו סופר והוגה דעות להביא לכך שאחד העגלים ייכנס לאסם. אולם הם שגו כפי ששוגים רוב בני האדם. וחשבו רק על רצונם שלהם. הם דחפו את העגל ומשכו אותו, אולם העגל חשב רק על מה שהוא רוצה: הוא משך לכיוון שלו, סירב בעיקשות לשתף פעולה ולא רצה לעזוב את האחו. המשרתת האירית שלהם שראתה את המקרה קירבה את האצבע האימהית שלה ללועו של העגל והניחה לו ללקק את אצבעה בעוד היא מובילה אותו בעדינות לתוך האסם.
היא חשבה על רצונותיו של העגל ולא על הרצון שלה".

​

לכן, בבואנו לשכנע מישהו לעשות משהו נחשוב: כיצד נוכל להביאו כך שירצה לעשות זאת?  אנחנו רוב הזמן מבקשים לקדם את העניינים שלנו וכמו שאנחנו רוצים לקדם את העניינים שלנו כך גם הצד השני, לכן עלינו ללמוד לקשר בין מה שאנחנו רוצים לבין מה שהצד השני רוצה.

​

4.  גלו עניין של ממש באנשים אחרים

 

למדו להיות בהקשבה אמפטית, להקשיב למה שיש לאנשים לומר, להתעניין בהם ובמה שיש להם לספר. להקשיב לסיפורים שלהם באמת. למדו להאזין כהלכה ועודדו אנשים לשוחח על עצמם. אין דבר שאנשים אוהבים יותר מאשר לדבר על עצמם.

​

5.  חייכו

 

אין הכוונה על חיוך שאין בו כנות. אנשים יודעים לזהות חיוכים מזויפים. חייכו חיוך אמיתי, חיוך מחמם לבבות שנובע מבפנים. כשאנחנו מגלים טוב לב כלפי עצמנו ואהבה פנימית אני מקרינים את זה בחוץ. העניקו חיוך לעצמכם ותראו איך זה מדבק.

6.    הצליל שאנשים הכי הרבה אוהבים לשמוע זה השם שלהם

 

כשאנחנו פונים לאנשים בשמם, זה גורם להם להרגיש את החשיבות שלהם. לכן, זכרו שמות של אנשים ופנו לאנשים בשמם.

​

7.  אי אפשר לנצח בוויכוח

 

אדם שמשוכנע בצדקתו ימשיך להחזיק בדעתו. אם אנחנו ננסה להוכיח לאנשים שהם טועים, זה לא מה שיגרום להם להקשיב ולהבין שהם טועים, הפוך במקרים בהם אנחנו מתנצחים עם אנשים ומנסים להוכיח להם שהם טועים הם עלולים להיסגר ולהתבצר בעמדתם עוד יותר בטח ובטח אם הם מרגישים שהכבוד והגאווה העצמית שלהם נפגעה. לכן, השאלה היא תמיד מה המטרה שלנו? אם המטרה שלנו היא להשמיע את נקודת המבט שלנו, עלנו ללמוד לשמוע קודם את נקודת המבט האחרת. להקשיב מתוך כבוד ורצון לשמוע את הצד השני ולזכור שזכותו של כל אדם להחזיק בדעה משלו.

8.  הודו בטעויות שלכם

 

לפעמים אנחנו טועים ואנחנו מנסים להצדיק את הטעויות שלנו. זאת לא מעלה זאת טיפשות. אדם שמודה בטעויות שלו, זה לא מוריד ממנו הפוך זאת מעלה . זה שעשינו טעות לא מבטל אותנו, אלא אנחנו מבינים שאנחנו אנושיים ואנחנו לומדים מהטעויות, מגלים חמלה כלפי עצמנו ומהווים דוגמא לאחרים.

​

9.    גם כשיש לכם מה להגיד עליכם להתחיל בדרך ידידותית

 

לפעמים אנחנו עלולים לגלות שיש דווקא כן נקודות הסכמה ביננו לבין האחר, והן יכולות להיות אפילו רבות מהאי הסכמות, אבל הכל שאלה של גישה. כשאנחנו פותחים שיחה בטענות, בטרוניה, בהתקוטטות זה גורם לצד השני אוטומטית להיסגר ולהתכנס בתוך עצמו ובעמדתו. אם אנחנו רוצים שהצד השני יקשיב לנו, גם אם יש לנו חילוקי דעות, עלינו לפתוח את השיחה בנימה ידידותית, בקבלת פנים לבבית, להקשיב לעמדה של הצד השני בכבוד ולהגיש את העמדה שלנו לא בתוקפניות אלא בצורה נעימה ומכבדת. גם אם אין לנו ברירה ועלינו למתוח ביקורת, עלינו להימנע מלפגוע בבני אדם פגיעה אישית ולהימנע מלפגוע ברגשותיהם וללמוד להיות ענייניים.

​

10.  אנשים לא אוהבים לקבל פקודות

 

אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות. קשה לנו לשתף פעולה כשאחרים נותנים לנו הוראות הפעלה. זה נכון לגבי ההתנהלות שלנו כהורים, כבני זוג, ביחסי עבודה, כחברים. 
לכן כדאי לנסח את הדברים בצורה של הצעות ושיתוף פעולה ולא בצורה של פקודות ולשאול שאלות במקום לתת הוראות ישירות. למשל: אולי כדאי שתשקול כך וכך
מה דעתך על אחד, שתיים, שלוש וכו'
כשאנחנו מנסחים את הדברים שלנו בצורה אחרת, אנחנו למעשה נותנים לצד השני הזדמנות לעשות את הדברים מיוזמתו. קל יותר להביא מישהו לביצוע משהו מרצונו מאשר כשהוא מגלה התנגדות מראש.

 

​

​