איך לנהל את החיים שלנו במקום שהם ינהלו אותנו?
למה אנחנו לא מצליחים להספיק לעשות את מה שאנחנו רוצים באמת ומה יעזור לנו להיפטר מהתחושות הקשות של חוסר אונים וייאוש, ואיך להפסיק אחת ולתמיד את המרדף האינסופי אחרי הזמן ואשכרה להגיע לתוצאות.
"אני מתוסכלת מאוד. אני כל היום עסוקה ומוצאת את עצמי רודפת סביב הזנב של עצמי. המשימות אף פעם לא נגמרות ואני קורסת. מגיע הערב וכל מה שאני רוצה זה להיזרק על הספה, לראות טלוויזיה ושאף אחד לא ידבר איתי.
הבעיה היא שאני לא מספיקה שום דבר. יש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות. אני רוצה לעשות ספורט ואני רוצה לצאת עם חברות ואני רוצה ללמוד ושיהיה לי זמן איכות עם בעלי, אבל אני אף פעם לא מצליחה למצוא את הזמן לזה. אני גם רוב הזמן פשוט מרוסקת מעייפות.
אני מגיעה הביתה אחרי יום עבודה ואין לי כוח".
מכירים את התחושה הזאת?
ההרגשה הזאת שאתם רוצים לעשות כל כך הרבה דברים, יש לכם רשימה של משימות שלא נגמרת ותפקידים רבים ואתם מוצאים את עצמכם חיים בהישרדות. ההתמודדות היומיומית עם עודף המטלות שלא נגמרות, אתם מוצאים את עצמכם מתים כבר לסיים את היום ואתם חיים מסוף שבוע לסוף שבוע, אתם זורמים עם החיים ולא באמת מצליחים לעשות את מה שאתם באמת רוצים.
והכי גרוע זה לראות את האנשים מסביבכם כל הזמן מתקדמים, יוצאים, מבלים, אלה שיודעים לשלב בין הבית לעבודה, בין החברים למשפחה. אלה שיוצאים לחופשות נוצצות, נראים כל הזמן לבושים טוב, הבית שלהם מסודר, הם מתעמלים באופן סדיר, לוקחים את הילדים לחוגים, מוצאים זמן לטפל בניירת הביתית, לצאת עם חברים ומה לא.
אנחנו מוצאים את עצמנו נכנסים ללופ של רגשות לא נעימים: תחושה של אשמה מאוד גדולה שאולי אנחנו לא מספיק טובים, שמשהו לא בסדר איתנו, שאנחנו לא לוקחים את עצמנו בידיים, שאולי אנחנו דפוקים ואנחנו פחות טובים מאחרים.
ההצפות הרגשיות לצד תחושות הכישלון וההשוואה מול אחרים מובילים לתנודות ולמצבי רוח קשים. חווית התסכול היא יומיומית: מצד אחד הרצון להתקדם ולהצליח בחיים ומצד שני ההתמודדות עם החיים המאתגרים. ואז לא פלא שאנחנו עצבניים, מוטרדים, מותשים, מוצפים וחלקנו אפילו מתמודדים עם תחושות של דיכאון וחרדה.
כל אלה בסופו של דבר פוגעים בדימוי העצמי שלנו.
במיוחד היום כשאנחנו רואים כל היום במדיות החברתיות למראית עין, אנשים "מצליחים" שחיים את החיים הטובים, אנחנו חושבים שהאנשים האלה הם בעלי יכולות ומסוגלות שלנו אין והם מאושרים.
אבל, רבים מהאנשים שמציגים כלפי חוץ תמונות של חיי אושר, חיים בתחושות של ריקנות וכאב.
קבלה עצמית היא המרכיב הכי חשוב כדי לפתח דימוי עצמי חיובי.
קבלה עצמית היא לא תירוץ "כזה אני", אבל היא עוזרת לנו להבין מי אנחנו ומה היכולות הטבעיות שיש לנו כדי להתמודד עם מצבים, ובמקומות שבהם קשה לנו או שאנחנו לא יודעים להתמודד, לקבל עזרה ולחפש את הדרכים שכן נוכל לשנות אם אנחנו רוצים בכך.
דמיינו שאתם הולכים לקנות מוצר חשמלי, למשל מכונת כביסה. למכונה יש שלל פונקציות ותוכניות הפעלה שמאפיינים אותה. כדי שנוכל לנצל את היכולות של המכונה בצורה מקסימלית, עלינו ללמוד להכיר אותה לפני השימוש בה. לקרוא את הוראות ההפעלה והשימוש בתשומת לב ולהשתמש בה בהתאם כדי שנוכל להפיק את המירב והתועלת ממנה.
אם נשתמש במכונה בהתאם להוראות היצרן מובטחת לנו חווית שימוש טובה. אבל מה יקרה אם ננסה בכל זאת לתפעל את המכונה בניגוד להנחיות? מה אם מכונת הכביסה שקנינו מוגבלת ל-6 ק"ג ואנחנו ננסה בכוח לדחוף למכונה 10 ק"ג? אנחנו עלולים להרוס את המכונה ולמצוא את עצמנו מאוכזבים מהמכונה שקנינו ולחשוב לעצמנו שהמכונה לא משהו.
ככה אנחנו. כל אדם מגיע לעולם עם יכולות ועם תכונות שמאפיינות אותו. יש לנו מיומנות טבעיות שהן מתנה שהגענו איתן לעולם, ובדרך כלל אנחנו מתייחסים למיומנויות האלה כמובן מאליו, ויש מיומנויות שלא באות לנו בקלות ואנחנו יכולים לרכוש אותן. אנחנו גם שונים באופי שלנו ובהשקפות העולם שלנו ובערכים ובאמונות.
אנחנו מתוכנתים ופועלים בהתאם לתוכנות ההפעלה שטבועות בנו
לקריאה נוספת על תוכנות ההפעלה לחצו כאן
אנחנו בני האדם שונים אחד מהשני בכל כך הרבה מובנים.
אז למה אנחנו מצפים מעצמנו להיות כמו? למה אנחנו משווים אותנו לאחרים?
קבלה עצמית משמעה להכיר את מערכת ההפעלה שלנו, להכיר אותנו ואת מי שאנחנו.
לא לנסות לשנות את עצמנו כדי להיות כמו, אלא ללמוד להשתמש ביכולות שלנו כדי לממש את הצרכים שלנו ואת הרצונות שלנו בצורה שמיטבית לנו.
ללמוד לקבל את מי שאנחנו בצורה כנה ואמיתית ולחיות עם מי שאנחנו בהשלמה אבל לא במושלמות.
ואז כשאנחנו מתבוננים על מצבים בחיים או על בעיות אנחנו לומדים להכיר שזה המצב, אנחנו מחפשים פתרונות ואנחנו לא עסוקים בהלקאה עצמית, בהשוואות מול אחרים ובמחשבות שלאחרים יש מסוגלות ולי אין.
לכולנו יש תחומים שבהם אנחנו טובים ותחומים מסוימים שבהם אנחנו פחות. הרעיון הוא להכיר את המקומות שבהם קשה לנו ולמצוא דרכים שיעזרו לנו לחפות על הקושי.
יש הבדל בין:
לתרץ – אני לא פועל כדי לשנות – אני לא לוקח אחריות
לבין
להבין מה הבעיה ולשלב זאת עם פעולות מתאימות.
חשוב לזכור שככל שהדימוי העצמי שלנו נמוך, כך תחושת המסוגלות שלנו נפגעת והתוצאה היא שאנחנו פשוט לא עושים.
בפועל כשאנחנו לא מתקדמים ולא מקדמים את מה שאנחנו רוצים, המציאות כאילו מוכיחה לנו שאנחנו באמת לא מסוגלים וזה מעגל קסמים שמוכיח את עצמו.
אז איך יוצאים ממעגל הקסמים הזה ואיך מתחילים לנהל את החיים במקום שהחיים ינהלו אותנו?
1. אז הבנו קודם כל שהבנה וקבלה עצמית זה הבסיס.
עלינו ללמוד להעיד על עצמנו בצורה כנה ואמיתית מי אנחנו ולהכיר את החולשות שלנו לצד החוזקות.
להמשיך לטפח את החוזקות שלנו ולהישען עליהן לצד הכרה בחולשות ומציאת דרכים וחלופות שיעזרו לנו במקומות שבהם קשה לנו.
ועדיין זה שאני לא טוב במשהו מסוים לא אומר עלי שאני לא טוב, זה אומר שבתחום מסוים אני פחות טוב. אבל עלי זה לא אומר כלום ובטח לא על המסוגלות שלי.
2. מה הבעיה?
הרבה אנשים ניגשים מייד לשלב הפתרונות לפני שהם מבינים את הבעיה וחוקרים אותה. "נו אז מה לעשות? תגידי לי למה לעשות?"
רגע....שנייה, תנשמו. מה הבעיה? בואו נבין קודם כל מה הבעיה האמיתית.
למשל, אנשים שמעוניינים לרדת במשקל ימצאו את עצמם שנים מנסים דיאטות כאלה ואחרות, יורדים במשקל ועולים הכל בחזרה.
הבעיה היא לא "אני שמן" - ממש לא. ההשמנה היא תוצאה של משהו אחר.
למה? כי הם לא חקרו והבינו מה שורש הבעיה.
אחרי שהבנו מה שורש הבעיה, כדי שהפתרון יהיה לאורך זמן ונוכל להתמיד בו, עליו לתת מענה לצורך האמיתי של האדם.
לדוגמא: אדם שמאוד חשוב לו ערך של חופש בחירה, חשוב לו לאכול מתוק ושתהיה לו בחירה מגוונת של מזונות שהוא אוהב, יתקשה להתמיד בתזונה שמגבילה ומצמצמת אותו לחוקים וכללים נוקשים ואז לא פלא שהוא יתייאש אחרי זמן מסוים ויעלה את כל מה שהצליח לרדת.
או לדוגמא: אישה שהיא מאוד עסוקה או לא אוהבת לבשל תתקשה לאורך זמן להתמיד בתפריט תזונה שמאלץ אותה לעמוד כל יום שעות במטבח.
אז לפני שאתם ניגשים לפתרון ומחפשים מה לעשות, תדייקו לעצמכם מה הבעיה האמיתית שבגללה קשה לכם לפעול ומה חשוב לכם שיתקיים עבורכם וכך מתוך הפתרונות האפשריים תוכלו לבחור את הדרך שמותאמת ונכונה לכם.
3. האם זה באמת חשוב לי?
בלי לשים לב אנחנו הרבה פעמים פועלים כי צריך. כי ככה אמרו לנו, כי ככה זה אצל כולם.
מי אמר?
מי אמר שהבית צריך להיות מצוחצח? מי אמר שחייבים לצאת כל קיץ לחופשה באילת? מי אמר שצריך כל יום לאכול אוכל מבושל? מי אמר?
יהיה לנו מאוד קשה להתמיד ולבצע פעולות שאנחנו לא תופסים אותן כחשובות, ויותר גרוע מזה, ככל שאנחנו נמשיך להאמין שמה שחשוב לאחרים ואיך שאנשים אחרים פועלים ככה צריך וזה מה שנכון, זה יפגע לנו בביטחון העצמי ואנחנו נמשיך לטפח את הרגשות שמשהו לא בסדר איתנו.
לכל אחד מאיתנו חשובים דברים אחרים ואנחנו נותנים משקל אחר לדברים. הרי הכל בחיים הוא יחסי.
אז ביחס למה אתם מודדים? ביחס לעצמכם או ביחס לאחרים?
לסביבה תמיד תהיה ביקורת שבנויה על סמך איך שהם תופסים את הדברים.
אם אנחנו תופסים משהו כשחשוב על סמך הברומטר של האחר, לא פלא שאנחנו נרגיש כל הזמן שאנחנו לא מספיק, אבל אם אנחנו נרגיל את עצמנו לתפוס דברים כחשובים יותר או פחות על סמך הברומטר האישי שלנו, יהיה לנו קל יותר להחליט מה לעשות ומה לא, ואנחנו נרגיש טוב יותר עם עצמנו ויהיה לנו גם קל יותר להתמודד עם ביקורת חיצונית.
4. תוכניות ומטרות
איך אפשר לקדם דברים בחיים שאנחנו לא יודעים מה. מה אנחנו רוצים?
לאנשים בדרך כלל מאוד קשה לתכנן תוכניות כי זו נתפסת בעיניהם כמשימה סיזיפית וקשה וחלקם גם חושבים שזה מספיק שהם יודעים בראש מה הם רוצים.
רבים נוטים שלא לחשוב קדימה ועסוקים בהישרדות היומיומית. אז מה הפלא שהשנים חולפות ואנחנו מוצאים את עצמנו ממשיכים לחלום על החיים שיכלו להיות לנו?
חשוב להגדיר לעצמנו כיוון ברור ואפשרי של תוכניות וחלומות שהיינו רוצים לממש בחיינו. חשוב מאוד שנדע להנות מהחיים וממה שיש לנו לצד תכנון תוכניות לטווח הרחוק, כדי שנוכל לממש עוד דברים התחומים שחשובים לנו והיינו רוצים להתפתח בהם.
לקבלת מדריך מיוחד להצבת מטרות לחצו כאן
5. האם אני במקצוע הנכון?
לקום כל יום לעבודה שאנחנו לא אוהבים ולעסוק במשהו שלא מתאים לכישורים שלנו זה עלול לייצר סבל לא קטן בחיים ולהשפיע לרעה על כל שאר התחומים שלנו בחיים. כמו כן, לעסוק במקצוע שלא מתאים לכישורים שלנו לאורך זמן, גם עלול לפגוע בדימוי העצמי ובתחושת המסוגלות של האדם.
חשוב שנלמד להבין גם מה אופי העבודה שמתאים לנו: עבודה עם אנשים או עבודה שהיא יותר עצמאית, עבודה בשטח או עבודה מול מחשב, עבודה מונוטונית או עבודה שיש בה אתגרים חדשים.
כדאי ורצוי שנעסוק ונתאים את העבודה לכישורים שלנו. ניתן להיעזר גם ביועץ תעסוקתי שיעזור לנו למצוא את התחום שמתאים לאישיות ולצרכים שלנו.
6. ניהול זמן
אין באמת דבר כזה ניהול זמן אלא יש לנו קושי מסוים שבגללו אנחנו מוצאים את עצמנו מבזבזים זמן רב מידי ואנחנו מורחים את הזמן.
אז בשלב הראשון ננסה לחקור ולהבין מה הבעיה האמיתית איתה אנחנו מתמודדים שבגללה אנחנו לא מצליחים לארגן ולסדר את לוח הזמנים היומי שלנו למשל:
א. דחיינות
אנחנו בני האדם נעדיף באופן טבעי לעסוק בפעילויות נעימות וכיפיות ונימנע ככל האפשר מכל מה שנתפס בעיננו כסבל.
כלומר, דחיינות היא למעשה הימנעות אינטואיטיבית ממה שעושה לנו לא טוב ובחירה במה שעושה לנו נעים, גם אם אנחנו יודעים שלטווח הארוך זה לא משתלם לנו.
מחר, עוד מעט, אחר כך, תיכף...
"מחר אני מתחילה דיאטה, מחר אני אתחיל לפתח את חיי החברה שלי, מחר אני אשלם את הדו"ח, עוד מעט אני אשטוף כלים, אחר כך אני אלמד למבחן..."
כדי שנוכל להשיג מטרות גדולות עלינו ללמוד לדחות סיפוקים.
הרי ביננו המחר לא יגיע אף פעם. תמיד אחרי מחר יבוא עוד מחר.
ההבנה האמיתית היא בעצם להבין ש:
מה שלא יהיה נעים היום לא יהיה נעים גם מחר
תמיד יהיו בחיים משימות שהם לא כיפיות ושאין לנו חשק לעשות אותם.
הסוד אצל אנשים "תקתקנים" הוא לא בכך שהם אוהבים לעשות את כל המשימות שאנחנו דוחים, אלא שהם מבינים שהם עושים משהו שהם לא אוהבים, כדי שאחר כך יהיה להם נעים.
במילים אחרות הם מתמקדים בתחושה שבאה אחר כך ולא בתחושה המיידית.
יש גם דברים שאנחנו לא דוחים סתם, אלא אנחנו דוחים כי המשימה קשה לנו לביצוע או שאנחנו לא יודעים איך לעשות אותה. במצבים כאלה רצוי שניעזר בעזרה חיצונית.
זכרו
דברים שקל לנו לעשות או דברים שאנחנו אוהבים לעשות – אנחנו לא דוחים, אבל כל דבר שנתפס בעיננו כקשה, כבלתי אפשרי או כמשהו שעלול לגרום לנו לתחושות לא נעימות ואפילו לפגיעה בדימוי העצמי שלנו – הנטייה שלנו תהיה להתרחק מהדבר ולדחות את העשייה ככל האפשר.
למשל: אדם שמעוניין להעלות לרשת סרטונים שיעזרו לו לקדם את העסק שלו, אבל הוא מפחד או שהוא מתבייש, ימצא את עצמו דוחה את זה שוב ושוב והמשימה תיתפס בעיניו קשה מאוד עד בלתי אפשרית. הפחד ישתלט על המחשבות שלו וזה משפיע על הביטחון העצמי ועל תחושת המסוגלות שלו, במיוחד כשהוא רואה כל כך הרבה אנשים שמעלים סרטונים בצורה חופשית ואפילו נהנים מזה.
מה עושים?
במצב כזה חשוב שנבין מהי הסיבה האמיתית שבגללה אנחנו דוחים משימה ובמקומות שבהם קשה לנו חשוב שנלמד לקבל עזרה ונרכוש כלים שיעזרו לנו לפעול אחרת .
כלומר, במקום לתייג את עצמנו כדחיינים, נלמד להיות ספציפיים ולבדוק מהם הדברים הספציפיים שאותם אנחנו דוחים ומהי הסיבה האמיתית.
ב. פרפקציוניסטיות
לפעמים יש לנו נטייה לא להוציא דברים לפועל כי אנחנו רוצים שהדברים יהיו מושלמים. בחיים אין מושלם. החיים הם לא שחור או לבן.
המטרה היא לא לחפש מושלמות אלא שיפור.
אם אנחנו רוצים שהבית שלנו יהיה נקי ומסודר ואנחנו לא אוהבים לנקות ולסדר יהיה לנו מאוד קשה לעמוד בסטנדרטים של אנשים שכל יום שוטפים את הרצפה. ולכן, כדאי לנו לסגל לעצמנו פעולות ודרכים שיעזרו לנו להשתפר ביחס למה שעשינו עד עכשיו ולא כדי להגיע לתוצאה מושלמת שלנו או של מישהו אחר.
עדיף שנלמד לבצע משימות הכי טוב שאנחנו יודעים ויכולים מאשר לדחות אותן או לא לא לעשות בכלל.
כל צעד, קטן ככל שיהיה, יקדם אותנו הרבה יותר מהמתנה או אי עשייה בכלל.
ג. הסחות דעת והצפות
בעידן הנוכחי המוח שלנו מותקף בגירויים מכל עבר, מיילים, טלפונים, הודעות סמס, ווטסאפים, פרסומות, תוכניות טלוויזיה ומה לא.
קשה מאוד עד כמעט בלתי אפשרי להיות יעילים ולהספיק לעשות דברים כשיש כל כך הרבה הפרעות מסביב.
אנחנו מוצאים את עצמנו קופצים ממשימה למשימה בגלל שכל רגע יש איזה שהיא הפרעה שמסיחה את דעתנו, אנחנו נדרשים כל רגע לנתק את חוט המחשבה והריכוז שלנו ואז אין לנו שקט, אנחנו מוסחים בקלות והתחושה העיקרית היא של חוסר שליטה וקושי להתמודד עם העומס מסביב.
קשה לנו להתמודד עם עומס המשימות, לא בגלל שאנחנו לא יכולים, אלא בגלל שאנחנו זמינים כל הזמן ואז אנחנו פחות יעילים.
גם אנשים שיש להם יכולות טבעיות להתמקד ולנהל את עצמם במצבי לחץ מוצאים את עצמם מתוסכלים לנוכח ההפרעות מסביב.
הצפה של גירויים חיצוניים בסביבה החיצונית מביאה לכך שאנחנו מוצאים את עצמנו מתחילים לעשות דברים ולא מספיקים לסיים אותם ואז אין תוצאות.
לכן חשוב שנלמד לנתק את עצמנו מגירויים שעלולים להפריע לנו ולפגום ביעילות שלנו. כל אחד צריך למצוא את המקומות שבהם הסיחי הדעת מחבלים לו בתפקוד היומיומי ולהתנתק לזמן מוגדר.
למשל: לכבות ניידים, לשים טלפונים על השתק, לא לפתוח מיילים בבוקר, להימנע מלראות סדרות בנטפליקס במהלך השבוע ורק בסוף שבוע, לצמצם גלישה ברשתות החברתיות וכו'.
7. שינה
אנחנו מותשים. אנחנו קמים בבוקר חסרי אנרגיה ומגיעים לסוף היום עם הלשון בחוץ, פשוט כי אנחנו עייפים. אנחנו לא ישנים מספיק שעות שינה במהלך היום ואז אנחנו לא מרוכזים.
אנחנו מוצאים את עצמנו בשעות הבוקר והצהריים עייפים תמידית ובלילה אנחנו מתעוררים, וכך אנחנו מוצאים את עצמנו כל הזמן עייפים.
הסיבה שבלילה אנחנו "מתעוררים" היא בגלל שאנחנו רוצים להספיק ליהנות ולנוח מהיום הקשה שהיה לנו, ואז אנחנו דוחים את שעת השינה.
אנחנו גם מתקשים להירדם כי הראש עמוס במחשבות והמוח מוצף מגירויים אלקטרוניים שממריצים אותנו ומונעים מאיתנו לחוש את העייפות האמיתית. ישנם גם אנשים שהשינה שלהם לא איכותית והם סובלים מיקיצות רבות, ואז לא פלא שאנחנו מוצאים את עצמנו רוב שעות היום תשושים, לא מרוכזים ולא מצליחים להתניע את עצמנו.
חשוב מאוד שכן נקבע לעצמנו שעות שינה קבועות ונדאג לישון מספיק שעות שינה, כל אחד בהתאם למה שהגוף שלו זקוק.
לפני השינה כדאי שנפחית גירויים חיצוניים ונעזור למוח שלנו להירגע, כמו כן, רצוי שלא נתעסק בעניינים שעלולים להטריד אותנו או להציף אותנו, ולכן אם יש אנשים שאתם יודעים ששיחה איתם עלולה להציף אתכם, עדיף שתדחו את השיחה לשעות היום כשאתם ערניים יותר ועם יותר אנרגיה.
בנוסף, כמו שאנחנו דואגים לעשות טקס שינה לילדים לפני שהם הולכים לישון, כדאי שגם אנחנו נאמץ לשגרת חיינו הרגלים שיעזרו לנו להיכנס לשעות הלילה ברוגע: מקלחת חמה, לעמעם אורות, נרות, לשתות חלב חם, מדיטציה ועוד. כל אחד והטקס שלו.
8. יש כישלונות ויש הצלחות
בחיים תמיד יהיו לנו ימים טובים יותר וימים שהם פחות.
כולנו מתמודדים בצורה כזאת או אחרת עם אירועים שעלולים להשפיע על המצב הנפשי שלנו לטוב ולרע. הטרנד הזה של המרוץ לאושר, והדחק של הסביבה להרגיש טוב וכאילו להיפטר מהרגשות השליליים גורמים לנו עוד יותר להרגיש שאולי אנחנו לא בסדר.
ככל שנבין שאין באמת דבר כזה יעד של אושר להגיע אליו, האושר הוא למעשה אוסף של רגשות חיוביים שהם תוצאה של משמעות שאנחנו יוצרים, יהיה לנו קל יותר להתמודד.
לסיכום, כולנו רוצים שלפעמים תבוא איזה פיה טובה כמו באגדות ובלחש קל תפתור לנו את כל הבעיות. אז אנחנו מחכים. אנחנו מחכים לנס שיקרה ויציל אותנו ויעזור לנו, וככל שאנחנו מחכים לעזרה שתגיע מבחוץ, כך אנחנו מרגישים שיותר ויותר קשה לנו ואנחנו עלולים לוותר ולהרים ידיים ופשוט לזרום עם החיים כמו שהם מבלי לשנות ולהשתנות.
ניסים קורים כל הזמן וגם מלאכים בדמויות אדם נמצאים שם עבורנו, קשה לנו לראות את כל האפשרויות וההזדמנויות שנקרות לדרכנו כי אנחנו לא מאמינים, אבל בעיקר אנחנו לא מאמינים בעצמנו.
כדי שדברים יקרו צריך לעשות, פשוט לעשות.
כל יום לצעוד עוד ועוד לפעמים מהר ולפעמים לאט, לפעמים עם עצירות ומנוחה בדרך ולפעמים עם עזרה וליווי, ליהנות מהדרך ומהנוף ובעיקר לאהוב ולקבל את עצמנו ככה כמו שאנחנו ולעשות הכי טוב שאנחנו יודעים ויכולים.
