איך להפוך לחץ פנימי לרווחה פנימית
איך להפוך את תחושת הלחץ הפנימית לתחושת רווחה פנימית בשלושה שלבים כדי להרגיש יותר סיפוק בכל התחומים בחיים?
רבים מאיתנו נוטים לשפוט את עצמנו על כל טעות קטנה שאנחנו עושים. כמה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו משווים את עצמנו לאנשים אחרים?
איזה מטומטמת אני איך לא עניתי לה? עוד פעם התנפלתי על הילדים שלי? למה אני לא מצליח לקום מוקדם בבוקר? ברור שלא קיבלו אותי לעבודה אני אפס, אני כישלון.
מה לא בסדר בי? למה אני לא מסתדר עם אנשים? למה אני לא מספיק?
לפעמים הקולות הפנימיים כל כך חזקים והם יוצרים אצלנו בגוף תחושות שאנחנו תופסים אותן כמכאיבות. תחושות של דאגה, שיפוט עצמי, כעס, ייאוש, פחד. תחושות שיוצרות אצלנו אי נעימות תסכול ובעיקר לחץ פנימי – לא נעים לנו עם כל התחושות האלה.
מה גורם לנו לתחושת לחץ פנימית וגורם לנו להרגיש תקיעות מתמשכת?
למה, איך לא, עוד פעם, כל הזמן, אף פעם, אני לא מספיק כל אלה הם קולות פנימיים, רעשים ששופטים, מקטינים ומצמצמים אותנו.
חשוב להבין, השיח הזה קיים אצל כולנו בצורה כזאת או אחרת, אבל במינונים שונים. הרי למי מאיתנו לא קרה מצב שבו הוא הרגיש שהוא לא הצליח במשהו או שפעל בצורה מסוימת ובדיעבד היה מעדיף לפעול אחרת?
לכולנו יש את הרגעים או הימים האלה שבהם אנחנו מרגישים עייפים, תשושים אולי מאוכזבים. אבל אם תעצרו תוכלו לשים לב שלתחושות האלה, בדרך כלל, מתלווים באופן אוטומטי משפטים של ביקורת ולפעמים אפילו תוקפנות כלפי עצמנו.
התגובות האלה כלפי עצמנו הן תגובות אוטומטיות. אנחנו באיזה שהוא מקום התרגלנו לדבר אל עצמנו בנוקשות, בחוסר הבנה, בשיפוטיות, בביקורתיות. אנחנו עושים לעצמנו בראש מעין נו...נו תמידי ואחר כך מצפים מעצמנו להשתפר, להשתנות, ללמוד מהטעויות שעשינו, לגדול, לצמוח, להתפתח.
אבל זה לא מה שקורה בפועל? למה?
כי כשאנחנו מתמקדים בכישלונות שלנו, במה שלא בסדר, אנחנו מתמקדים במה שאין. אנחנו מכניסים את עצמנו ללופ מחשבתי, שמשאיר אותנו ממורמרים ובעיקר מאשימים. אנחנו נתקעים בחשיבה של מה לא בסדר, מה שגורם לנו להרגיש רע עם עצמנו ואז תחושת הערך העצמי שלנו נפגעת.
כל פעם שאנחנו מדברים לעצמנו בהאשמה, בתוקפנות, בזלזול עצמי, באגרסיביות, אנחנו למעשה מורידים לעצמנו את הערך של עצמנו בעיני עצמנו, הביטחון הפנימי שלנו בעצמנו יורד, האמונה שלנו ביכולות שלנו יורדת ואנחנו לא מאמינים שאנחנו יכולים ומסוגלים.
כי אם אני מאמין שזה בלתי אפשרי עבורי, אז יכול להיות שאני בכלל לא אנסה שוב והתחושה היא תחושה של כישלון מלווה בתחושות כמו: כאב, פחד ותסכול ואז אנחנו מתכנסים בתוך עצמנו, מלקים את עצמנו ושואלים למה? התפיסה המחשבתית שלנו נשארת מקובעת ואנחנו בעיקר ממורמרים וחיים בהאשמות כלפי עצמנו וגם כלפי הסביבה.
לחיות לאורך זמן עם תחושות של לחץ פנימי, שרוב הזמן אנחנו בתחושה של חוסר, וחוסר הכוונה לא רק לחוסר במשאבים פיסיים כמו: כסף, רכוש, תעודות, אלא בעיקר חוסר פנימי שאנחנו לא מספיק: לא מספיק חכמים, לא מספיק יפים, לא מספיק מוכשרים, לא מספיק אסרטיביים, כל התחושות האלה לעולם לא יקדמו אותנו להרגשה של רווחה, של אורך נשימה פנימי של שחרור. כל התחושות האלה ישאירו אותנו בלופ אינסופי של צמצום ולחץ פנימי.
להלן שלושה שלבים ברורים שיעזרו לנו להפוך את תחושת הלחץ הפנימית לתחושת רווחה פנימית כדי שנוכל לצמוח ולהתקדם לעבר המטרות שלנו:
חשוב להדגיש כי אין הכוונה לשנות עצמנו בכוח, ולא מדובר בשאיפה למושלמות, אלא על שינוי מסגרת התייחסות שלנו לעצמנו, כדי שנוכל להשפיע על מזג האוויר הפנימי שלנו.
בשלב הראשון: אנחנו לומדים לזהות את התחושות
איך?
זה מאוד פשוט
אנחנו פשוט מרגישים – אנחנו מרגישים כרגע תחושה שהיא לא נעימה לנו.
אנחנו מכירים בכך שאנחנו מרגישים כרגע תחושה שהיא לא נעימה, תחושה שהיא לא נוחה, תחושה שהיא לוחצת.
בשלב השני: אנחנו חוקרים – אנחנו שואלים שאלות כדי להבין מה קרה?
שימו לב להבדל: אנחנו לא מאשימים, אנחנו לא שופטים, אנחנו לא משווים, אנחנו מתבוננים.
אנחנו מתחברים לתחושה ומנסים להבין: מה הרגש הזה אומר לי? מה המסר שלו עבורי? למה זה מפריע לי? מה קרה שם בחוץ שמשפיע עכשיו על מזג האוויר הפנימי שלי?
במילים אחרות במקום לשאול את עצמנו שאלות של הלקאה עצמית, אנחנו שואלים את עצמנו שאלות שיעזרו לנו להבין מה קרה? למה אנחנו מרגישים כך? למה אנחנו זקוקים כרגע? מה לא התקיים שם עבורנו? מה היינו רוצים שיהיה אחרת? מה יעזור לנו בפעם הבאה להתנהל אחרת?
בשלב השלישי
אחרי שהבנו מה קרה, זה השלב הכי קריטי בו אנחנו מתייחסים לאירוע ולמסקנות שהגענו אליהן מתוך מקום מיטיב. מתוך מקום של חמלה עצמית.
חמלה עצמית אין הכוונה לרחמים עצמיים, אלא מתוך מקום של עזרה, תמיכה, למידה, הסקת מסקנות, הבנה של איך היינו רוצים לפעול בפעם הבאה.
חמלה עצמית המשמעות שלה מגיעה מתוך הבנה שאנחנו אנושיים, אנחנו לא מושלמים, אנחנו טועים.
הגישה עוברת מגישה של תוקפנות לגישה של למידה וצמיחה כשהמטרה היא לבסס מוטיבציה כלפי עצמנו, לנהל את האנרגיה שלנו ולתת לעצמנו תמיכה, חיבוק והבנה גם ברגעים שקשה לנו.
ואז כשהקולות הפנימיים מגיעים מתוך מקום של חמלה עצמית הם הופכים להיות קולות מעצימים. הביקורת הפנימית הופכת להיות משוב מעודד שעוזר לנו להבין איך להשתפר, לשנות את מה שאנחנו רוצים ולשפר.
כשאנחנו רואים את הדברים בצורה אחרת, באור אחר זה מחזק בנו את הביטחון בעצמנו וביכולות שלנו, אנחנו יודעין שיש לנו מה לעשות בנדון ואנחנו בעיקר מרגישים תחושה של רווחה.
עלינו לזכור שהמרחב הפנימי שלנו הוא הסביבה התומכת שלנו, וכדי להגיע לרווחה פנימית אנחנו חייבים ללמוד ולתרגל שיח פנימי מעצים. שיח פנימי כזה מגיע מתוך הבנה שמגיע לנו, שאנחנו ראויים מעצם היותנו אנחנו. שאנחנו עושים הכי טוב שאנחנו יכולים בכל רגע נתון. אנחנו שלמים אבל אנחנו לא מושלמים, אנחנו מנסים, אנחנו לומדים...
אנחנו עושים כמיטב יכולתנו.
