מהי אינטואיציה איך מפתחים אותה ומתי כדאי להקשיב לה ?
אנחנו רגילים לתפוס את המציאות דרך חמשת חושים שלנו. בעזרת החושים שלנו אנחנו אוספים מידע ועל בסיס מה שאנחנו רואים וחווים אנחנו מנהלים את עצמנו.
אבל אנחנו חיים בעולם שבו אנחנו הפכנו להיות עבדים למחשבות שלנו – רעשי רקע פנימיים ואנחנו מושפעים מרעשים חיצוניים – המדיות החברתיות, טלוויזיה, אנשים. אנחנו רוצים להאמין שאנחנו יצורים הגיוניים ואנחנו פועלים לפי השכל הישר אבל אנחנו למעשה מנותקים מעצמנו, מהרצונות שלנו ומהייעוד שלנו.
אנחנו כל כך עסוקים בלחפש לקבל אישורים חיצוניים, שאנשים יגידו לנו מה לעשות, אנחנו מחפשים לקבל תשובות מאחרים כשלמעשה
בתוך תוכנו נמצא קול פנימי, שקט וקטן שאנחנו לא מקשיבים לו ויותר גרוע מזה אנחנו גם משתיקים את הקול הזה.
אז מה זה הקול הזה?
אנחנו רגילים לראות בעזרת העיניים שלנו, אבל יש לכולנו עין נוספת, העין השלישית, היא עין האינטואיציה והיא למעשה רואה פנימה לתוכנו.
צ'אקרת העין השלישית היא הצ'אקרה השישית ומיקומה של הצ'אקרה הוא על המצח בין שתי הגבות.
בבודהיזם והנדואיזם יש משמעות חשובה לעין השלישית, שמה ההודי הוא אג'נה, ונשים רבות מציירות נקודה אדומה טילק (tilak) במיקום המיוחס לה (מעל לקו הגבות) כדי לסמן הארה.
צ'אקרת העין השלישית מחברת את האדם אל תת המודע שלו, אל האינטואיציה, היכולת לקבל מסרים בלתי מילוליים. כלומר, היכולת לקבל מסרים, מידע מרמת הנשמה מהתודעה הגבוהה.
אנחנו מקבלים מסרים מהיקום כל הזמן אם זה דרך חלומות, שלטים, ידיעה פנימית, תובנות, סימנים מתוך הדמיון שלנו, מסרים שאנשים אחרים מעבירים לנו כדרך אגב. אנחנו למדנו להתעלם מכל המסרים האלה, אנחנו למדנו לעשות רציונליזציה ולמעשה להתעלם מהחוכמה הפנימית שקיימת אצלנו.
אחד הקשיים שלנו הוא היכולת לחבר בין שני הקולות האלה שפועלים בתוכנו, בין החלק הימני הרגש, האינטואיציה לבין החלק השמאלי ההיגיון, הלוגיקה.
צ'אקרת העין השלישית היא זאת שאחראית לאיזון בין שני חלקי המוח (ההמיספרות) ועל תפקודי המוח והחשיבה.
היא מעין "מרכז הפיקוד" שעוזר לנו לאזן בין שני הכוחות האלה שנמצאים אצלנו בכל רגע בין האינטואיציה לבין האינטלקט.
מצד אחד היכולת שלנו לתפוס ולראות דברים שאנחנו לא יכולים לראות בחושים הפיסיים ולראות מצבים מעבר למשמעות הפיסית הנתפסת באמצעות חמשת החושים שלנו, כלומר לראות את התמונה הגדולה יותר (קבלת השראה, חוויה רוחנית, תובנות, חיבור ללא מודע) ומצד שני לפעול "במציאות" באופן שמשרת את העצמי הגבוה שלנו.
אז קודם כדי להגיע בכלל למצב של איזון בין שני הקולות האלה, אנחנו צריכים ללמוד לפתוח את הצ'אקרה השלישית, זאת אומרת להיות במקום של פתיחות, של אפשור וקבלה שיש דברים שלא תמיד יש להם טיעונים "הגיוניים". הצעד הראשון הזה בעצם מאפשר לנו ללמוד לסמוך על עצמנו, כלומר להתמסר לקול לראייה הפנימית שבתוכנו.
בעולם שבו אנחנו כל הזמן מחפשים וודאות ומחפשים להישען על דברים שנתפסים בעיננו כריאליים, זאת יכולה להיות משימה לא פשוטה לרבים מאיתנו, כי כדי לפתוח את העין השלישית זה דורש מאיתנו להסיר את השליטה ואת הפחד. לשחרר את הפחד מהלא נודע, לשחרר את האחיזה בכל מה שאנחנו כבר מכירים ויודעים ולהיפתח למידע חדש.
מידע שאנחנו יכולים לראות ולשמוע אותו רק כשאנחנו לומדים לעקוף את התודעה ולהיכנס פנימה לתוך השקט שנמצא מעבר לרעשים והסחי הדעת מסביב.
בכולנו מתקיים דו שיח, מעין מאבקי כוח פנימיים בין הרגש להגיון. לפעמים היינו רוצים להיפטר מהרגשות האלה שאנחנו תופסים אותם כחולשה ולפעול באופן מחושב, אולם זה לא הפתרון
וזה לא באמת מה שיביא ותנו להרגשה של שלווה וסיפוק. כי דווקא הרגשות אותם אנחנו תופסים כלא נעימים, הם אלה שעוזרים לנו להתחבר לרצונות האמיתיים שלנו ולרצון הנשמתי שלנו.
מעבר לכך, בנאדם שלא מרגיש, הוא מנותק מכל החוויות משמחה, ממימוש, מציפייה, מאהבה, לכן עלינו לזכור שהרצון האמיתי שלנו הוא לא להיות נטולים רגשות, אלא מה שאנחנו באמת הוא לפעול בצורה אותנטית שבה אנחנו מרגישים שיש הלימה בין מה שאנחנו חושבים לבין מה שאנחנו מרגישים.
אנחנו רוצים ללכת עם האמת שלנו בחיים. אנחנו רוצים לפעול מתוך חיבור לרצונות האמיתיים שלנו, להקשיב ללב שלנו ולעשות מה שנכון וטוב בשבילנו.
כשאנחנו לא בחיבור עצמי, כשאנחנו פועלים בניגוד לקול הפנימי שלנו, שם אנחנו באי שקט.
אנחנו לא מסופקים כי אנחנו מנותקים, אנחנו מנותקים מעצמנו, אנחנו משקרים לעצמנו, אנחנו עסוקים בלהכחיש את מה שאנחנו רוצים, אנחנו מלאים בפחדים וספקות ואנחנו נותנים לאחרים להוביל אותנו ולהכתיב לנו את מציאות חיינו. והמדהים הוא שמרבית הסבל האנושי קשור במיעוט אהבה עצמית. אנשים נוטים להרגיש שלא מגיע להם והם אינם ראויים לאהבה...ומה זאת אהבה עצמית אם לא להיות מחוברים לרצון של הלב שלנו.
היקום שולח לנו כל הזמן מסרים, סימנים. אין דבר כזה מקריות. גם דברים שאנחנו חושבים שקרו במקרה, הם אף פעם לא במקרה, אלא זה אנחנו שפשוט מסרבים להקשיב למסרים האלה. אנחנו מסרבים להקשיב לתחושות הפנימיות שלנו, אנחנו מתעלמים מכל "הרמזים" שמכוונים אותנו ואנחנו לא מבינים למה? למה לא טוב לנו? למה אנחנו לא מסתדרים? למה קשה לנו?
הקשיים נועדו לעזור לנו, לעורר אותנו לנוע למקום אחר, אבל אנחנו במקום להקשיב, אנחנו עסוקים בלפחד: מה יהיה אם, ואם אני אהיה בלי עבודה, ומי יקבל אותי ומה זאת אומרת מה יהיה עם, ומה עם עכשיו? איך אתם חיים עכשיו? לא טוב לכם? זוזו. תעשו משהו.
ככל שאנחנו נזרום, נקשיב למסרים, ונפעל בהתאם לחיבור ללב שלנו, היקום באופן פלאי יתגייס לעזרתנו.
קשה לנו לעשות שינויים בחיים כי אנחנו חיים בלי אמונה. קשה לנו לתפוס את מה שלא מוחשי. אנחנו נאחזים חזק חזק באשליות שאנחנו יצרנו במוח שלנו ואנחנו מתרגמים אותם במוח כרציונליים. אבל האמת היא שאנחנו בעיקר לא מאמינים בעצמנו וביכולות שלנו.
האם זה רציונלי להמשיך לסבול ולהישאר תקועים איפה שלא טוב לכם? האם את זה אתם מגדירים רציונל?
הרי רוב הזמן הדמיון שלנו מזמן תרחישים שהם הרבה יותר גרועים ממה שאנחנו חושבים במציאות ואז שכקורה הדבר הנורא מכל אנחנו מגלים זה לא כזה נורא.
הדבר הכי נורא הוא שאנחנו לא מקבלים את עצמנו, אנחנו לא נאמנים לצו ליבנו ואנחנו לא פועלים בהתאם למה שאנחנו מאמינים. אנחנו לא מקשיבים לעצמנו, לא מתחברים לסימנים מהיקום ולאינטואיציה שלנו.
אנחנו לא נותנים מקום וביטוי לעצמנו ולרצונות שלנו. וחשוב לזכור שהסימנים שמשהו לא בסדר הם לא רק במציאות החיצונית, אלא באים לידי ביטוי גם בגוף הפיסי שלנו, הגוף שלנו מבטא את הקשר בין הרצון הנשמתי שלנו לבין החיבור הארצי: עצירות, בעיות עיכול, נפיחות, כל אלה מסמנים לנו שאנחנו לא בזרימה, שאנחנו בהתנגדות.
וכל הפלסטרים למיניהם, כמו: כדורים, משחות ועוד, הם לא באמת עוזרים, אלה הם משתיקים זמניים, חבל הצלה זמני שעלול להיקרע שוב, אם לא ניתן מענה לצורך הנשמתי שלנו.
להמשיך לחפש תשובות בחוץ ולהתרחק מעצמנו זה בדיוק מה שימשיך ליצור את כל מה שאנחנו לא רוצים בחיים שלנו.
האינטואיציה, העין השלישית מאפשרת לנו להתחבר לרצון הגבוה שהוא מעבר ל"אני" הפיסי.
היקום תמיד מתקשר איתנו בצורה של מסרים וכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה ללמוד להיות בשקט, בהקשבה פנימה ולהתחיל לשים לב לתחושות שלנו.
כשאנחנו מרגישים חיוביים, רגשות חמים ונעימים זהו סימן שאנחנו בתדר פתוח, שהאנרגיה שלנו גבוהה ואנחנו בזרימה גבוהה.
אולם, כאשר אנחנו מרגישים שהאנרגיה שלנו נמוכה וההרגשה שלנו שלילית, זהו סימן שאנחנו בתדר נמוך. כשמצב הרוח שלנו ירוד אנחנו חסומים, אנחנו לא פתוחים לתקשורת ואנחנו לא בזרימה, אנחנו חסומים.
במצב כזה עלינו לזכור שהמחשבות שלנו מבוססות לרוב על פחדים, על תחושות של הישרדות ורצון להגן על עצמנו, ולכן גם המסקנות שנגיע אליהן יהיו ממקום של פחד ואשמה. זכרו שאלו הם לא מסרים, אלו הם רטטים נמוכים שמגיעים מתוך האגו השלילי שמנהל אותנו, ולכן זה לא זמן טוב לקבל החלטות ולנקוט בפעולות מסוימות.
מסרים שמגיעים מתוך האינטואיציה, מתוך האני הגבוה, מאפשרים לנו להרגיש שלמים ומאוזנים, התחושה היא שהכל בסדר ואנחנו פועלים בזרימה עם עצמנו. אין התנגדות פנימית.
כשאנחנו פועלים בניגוד לרצון שלנו האמיתי שלנו, הדברים לא זורמים, יש קשיים והדלתות נסגרות. זה בדיוק המקום שמסמן לנו לעצור ולהתבונן פנימה, להקשיב להדרכה הפנימית שלנו שמכוונת אותנו ומבקשת מאיתנו לעצור ולבדוק מה אנחנו עושים לא נכון.
גם הגוף שלנו מדבר איתנו. כשאנחנו מכווצים, אנחנו לא מרגישים טוב, אנחנו מתוחים – סימן שהאנרגיה שלנו תקועה ושאנחנו לא בזרימה –– אנחנו צריכים לשנות תדר.
כשהתדר שלנו נמוך, אנחנו לא יכולים לראות את התמונה הרחבה. אנחנו מאוד מצומצמים לנקודה קטנה מאוד. כמו מסך של ערפל שמכסה על הכל ואנחנו לא יכולים לראות קדימה, אבל כשהערפל יתפזר פתאום יתגלו לעינינו דברים שלא יכולנו לראות קודם.
לכן עליכם לזכור שכשאתם בתדר נמוך, סימן שאתם מנותקים מהאני הגבוה שלכם, אתם מנותקים מהידיעה הפנימית שקיימת בכם, ולכן עליכם לחכות שהערפל יתפזר והתמונה תתבהר.
איך עושים את זה?
1. אמונה - תאמינו שהיקום עובד איתכם ולמענכם
כשאנחנו מאמינים שאנחנו כאן בהישרדות, שאנחנו צריכים להילחם כדי להשיג דברים, שאנחנו צריכים להיאבק ולהיות תוקפניים ומניפולטיביים, אנחנו בעצם מאמינים שהיקום עובד נגדנו, אנחנו לא בזרימה, לא בהרמוניה, אנחנו בעצם פועלים נגד עצמנו. לכן, במקום להיאבק השתמשו בכוחות הפנימיים שלכם מתוך מקום שאתם מאמינים בעצמכם ובמה שאתם רוצים, מתוך מקום של עוצמה פנימית ואמונה בעצמכם שאתם יכולים להצליח והכל פועל למען טובתכם העליונה.
כשאנחנו מאמינים שהכל מדויק, סימן שאנחנו מאמינים שלכל דבר יש את הזמן המתאים והמדויק לו. לצד הפעולות שאנחנו עושים, אנחנו מאמינים שמה שבאמת מדויק לנו יקרה ללא מאמץ.
זכרו אם אתם נתקלים בקשיים, בהתנגדויות קשות, ששום דבר לא הולך, סימן שאתם לא בהקשבה ואתם לא בתדר הנכון. עצרו ובדקו: מה אתם עושים שלא בהלימה עם הרצון הגבוה שלכם.
2. צרו תנאים שמאפשרים לכם להתחבר לאני הגבוה שאתם
כמו למשל: מדיטציה.
בזמן מדיטציה אנחנו נכנסים למצב של הרפיה ולומדים להיות בשקט ואנחנו לומדים להתבונן במחשבות שלנו. אנחנו עוצמים עיניים כדי לראות ולשמוע את כל מה שאנחנו לא מצליחים לראות כשיש רעשי רקע והפרעות.
אנחנו יכולים למצוא את עצמנו במצב של הרפיה וניתוק גם כשאנחנו מתקלחים, אנחנו מטיילים ואפילו כשאנחנו עושים שוקעים בעשייה שגורמת לנו הנאה. יש לנו יכולת טבעית להתכנס פנימה ולהתחבר לעצמנו.
3. התחילו לשאול את עצמכם שאלות
ככל שאתם תשאלו שאלות, אתם תזמנו תשובות ותובנות שיעזרו לכם לפעול ולנתב את הדרך שלכם, את הייעוד שלכם. לכן הפסיקו לחפש את התשובות בחוץ ותתחילו לתקשר עם היקום, עם אלוהים, עם האנרגיה הגבוהה שאתם. אתם לא צריכים תיווך. אם תשאלו אנשים אחרים הם יענו לכם מתוך הפחדים שלהם, מתוך החששות שלהם. יש לכם תקשורת ישירה עם היקום, עם אלוהים. תשאלו ותחכו לתשובות. הם יגיעו.
שאלו שאלות כמו:
• האם אני חי בהקשבה אמיתית ללב שלי?
• האם אני עושה את מה שאני באמת רוצה לעשות או שאני עושה את מה שאחרים מצפים ממני לעשות?
• האם אני שם לב למסרים וסימנים מהיקום או שאני נבהל ומבטל את הקול הפנימי שלי?
• האם אני מבטא בקול את מה שאני רוצה להגיד?
• האם אני בביטוי עצמי או שאני מרגישה עצורה ושאני לא באמת אומרת את מה שאני חשובת?
• איך אני מרגיש פיסית? האם אני חלש ונטול אנרגיה? או שאני באנרגיה גבוהה ומרגיש קליל?
• האם אני חיה במימוש עצמי והולך אחר צו ליבי? או שאני בחוסר הקשבה לרצונות האמיתיים שלי?
• האם המחשבות של על עצמי מתבססות על הסיפורים שהתרגלתי לשמוע על עצמי ואני תופס אותם כאמת מוחלטת או שאני מבין שהמחשבות שלי זה לא מה שמגדיר את ה"אני" והגיע הזמן לתפוס עליהן פיקוד?
התחילו להטיל ספק בסיפורים שאתם רגילים לספר לעצמכם.
4. הקשיבו למוסיקה שמבוססת על תדרי הסולפג'יו
במוסיקה יש תדרים עוצמתיים שיכולים לעזור לנו לקבל הארות ותובנות ולהביא לריפוי. תדרי הסולפג'יו אלו הם רטטים שמשפיעים על הגוף והנפש. היקום בנוי מתדרי סאונד, מצלילים רוטטים שמרכיבים את האטומים של החומר, וחוקרים גילו שמוסיקה שנוצרה על סמך הסולמות האלה מעלה את האנרגיה ומכוונת אותנו לתדר שממנו נוצרה הבריאה. במזמורי התפילה, נעימות, ביצירות של בטהובן, בכולם יש שימוש בצלילים, שכשהם מוצגים במוח הם פועלים כמו חומר שממיס חסימות אנרגטיות מהזיכרון התאי, וכך בעצם פותח חסימות ומאפשר לנו להיות בזרימה של אנרגיה.
5. השתיקו את רעשי הרקע מסביב
יש הבדל בין מסרים שאנחנו מקבלים מאנשים שאמורים לכוון אותנו, לבין אמירות של אנשים שמגיעים ממקום נמוך, ממקום של הפחדים שלהם או מתוך מקום של צרות עין והנמכה.
אז איך אנחנו יודעים להבדיל? למה להקשיב?
אנחנו מרגישים.
כשמישהו אומר לנו משהו שמעורר בנו התנגדות ואנחנו מרגישים התכווצות זאת אנרגיה דחוסה וכבדה. בצורה כזאת או אחרת אנחנו נרגיש שיש משהו לא נעים לנו באינטראקציה עם אותו אדם.
לפעמים אנחנו "נדבקים" באנרגיות של אנשים אחרים, לובשים את התדר שלהם ולכן עלינו לשמור על עצמנו מלהידבק באנרגיה הזאת. ממש לסרב לקבל את האנרגיה הזאת וללמוד לשנות את התדר. אנחנו מרגישים מתי אנשים פועלים מתוך אנרגיה גבוהה וחיובית ומתי הם פועלים מתדר נמוך. אין זה אומר שאותם אנשים הם רעים. אנחנו מבינים שיש אנשים שקשה להם, אבל אנחנו לא לוקחים על עצמנו את השיעורים של אנשים אחרים.
גם כשאנחנו רוצים לעזור אנשים אחרים, עלינו לזכור שאנחנו לא אחראיים להצלת חייהם של אנשים אחרים. נהפוך הוא, לפעמים העזרה שלנו עלולה להעלות להם ביוקר כי האנשים האלה הופכים להיות תלויים בנו, הם נשענים עלינו ורואים בנו חבל הצלה.
לא רק שהם לא ייקחו אחריות על המעשים שלהם, הם קורבנות שסביר להניח שלא יזכרו את כל מה שעשיתם בשבילם ובסוף הם גם עלולים להאשים אתכם בבעיות שלהם אם יום אחד לא תהיו שם בשבילם.
ואז אתם גם בתדר נמוך, סוחבים על הגב שלכם את הבעיות של אחרים, כל היום שומעים תלונות וקשיים וגם חוטפים על הדרך.
בוודאי שעלינו להיות אנשים טובים, לתת עזרה ותמיכה אבל עד לנקודה שבה אנחנו מרגישים טוב אם אנחנו מתחילים להרגיש לא טוב, אנחנו נשאבים, אנחנו משופעים ואז גם אנחנו בתדר נמוך.
זכרו שהבעיות של אנשים אחרים זה לא המסע שלכם, הם אלו שאחראיים על התוצאות שלהם בחיים ולא אתם. תנו להם לעשות את הדרך שלהם, גם להם יש בחירה. מי שלא מוכן לעזור לעצמו אף אחד לא יכול לעזור לו.
עליכם ללמוד לשמור על הרטט שלכם גבוה ולפעול למען טובתכם העליונה. ככל שאתם תשמרו על רטט גבוה, האנשים שיישארו בסביבה שלכם יהיו בתדר זהה ואלה שיעזבו אלו אנשים שלא מתאימים לתדר שלכם.
לסיכום
מרכז העין השלישית היא למעשה הראייה שמעבר למה שאנחנו תופסים בחושים שלנו והיא מאפשרת לנו פתיחות למידע אנרגטי וקבלת גישה לתשובות וההארות שנמצאות רק אצלנו בפנים. היכולת הזאת לעקוף את המודע קיימת אצל כל אחד ואחת מאיתנו, וככל שאנחנו נתרגל את ההקשבה פנימה, נקשיב למסקרים מהיקום ונלמד להיות בהתבוננות וסקרנות, כך נלמד לנתב את עצמנו להגשמה אמיתית ומדויקת למה שנכון רק לנו.
כמובן שצריכה להיות לנו אחריות אישית גם לגבי הפעולות שאנחנו נוקטים. לפעמים נדרש לעשות פעולות קודמות, אולי ללמוד משהו, לחפש מקום חדש, ללמוד מיומנויות חדשות, אבל הרעיון הוא להבין שמרגע שהבנו מה נכון לנו, אנחנו מתווים את הדרך כששני הקולות שבנו פועלים בהרמוניה ובשיתוף פעולה למען השגת המטרות שלנו בנתיב החדש.
