1. קלט חיצוני באמצעות חמשת החושים:

המציאות האובייקטיבית נתפסת על ידנו באמצעות חמשת החושים.
המציאות האובייקטיבית היא כל מה שקורה מבחוץ, והמציאות הסובייקטיבית היא רק מה שנקלט באמצעות החושים שלנו ונתנו לה את הפרשנות והמשמעות שלנו. 
לו היינו ערים בכל רגע נתון לכל כמות המידע מסביבנו, המוח שלנו היה מוצף ולא היינו מצליחים לייצר שום התנהגות הגיונית. מחקרים מראים כי המוח האנושי מסוגל לקלוט בכל רגע נתון רק 7 ± יח' מידע, ולכן גם אם לא קלטנו מידע מסוים אין זה אומר שהוא לא קיים.

​

2. מסננים = פילטרים

המידע שאנחנו קולטים בכל שנייה ושנייה הוא עצום, ולכן כדי שנוכל להתמודד עם כל המידע שקלטנו מבלי שנשתגע, חלק מהמידע שאנחנו קולטים מבחוץ נשאר ברמה המודעת וכל שאר המידע שקלטנו עובר דרך 
שלושה מסננים / פילטרים:

השמטה 
הכללה 
עיוות

​

השמטה
מנגנון ההשמטה קיים אצלנו כדי לעזור לנו להתמודד עם הכמות הגדולה של כל המידע שאנחנו קולטים מסביב ועם כל המידע שכבר צברנו. תהליך ההשמטה זהו תהליך שבו אנחנו משמיטים חלק מהאינפורמציה שאנחנו קולטים או קלטנו כדי שנוכל להתמקד במה שחשוב לנו באמת. לו היינו מודעים בכל רגע נתון לכל המידע מסביב לנו ופנימה לא היינו מצליחים לפעול ולייצר שום התנהגות הגיונית.
מנגנון ההשמטה עוזר לנו להשמיט את כל המידע שלא רלוונטי לנו באותו הרגע.

​

למשל: יש לכם פגישה ממש חשובה שלא הספקתם להתכונן עליה ויש לכם בדיוק שעתיים להתכונן אליה. יכול להיות שלא תשימו לב לתחושת הרעב שלכם, לא תשמעו את הרדיו המתנגן ברקע, לא תשמעו כל מה שאנשים מסביבכם מדברים איתכם ואולי אפילו לא תשימו לב שאנשים נכנסו אליכם לחדר, זאת מאחר וכל תשומת ליבכם נתונה להכנה לפגישה.

מנגנון ההשמטה מאפשר לנו לכוון את עצמנו ולהתמקד באותו הרגע למה שחשוב באמת ולהשמיט את כל מה שקורה מסביב ועצם העבודה שלא שמנו לב למה שקורה לא אומר שלא קרו דברים אחרים.

​

הבעיה במנגנון הזה היא שלעיתים אנחנו משמיטים מידע שהוא כן רלוונטי וחשוב.
למשל: בהמשך לדוגמא הקודמת מכיוון שהיינו כ"כ מרוכזים בהכנת הפגישה לא שמנו לב שחבר לעבודה ציין בפנינו שבשל חפץ חשוד חל שינוי בתנועת הרכבות. מידע זה חשוב 

מאוד מאחר וכדי להגיע לפגישה בזמן צריך יהיה למצוא דרך חלופית שאולי תיקח יותר זמן מהמתוכנן. 

כשאנחנו מתמקדים בבעיה, במה שאנחנו לא רוצים, מושמטים כל הדברים שכן חשובים ועלולים לעזור לנו. תת המודע לא מבחין במילה "לא" ומעלה את כל המידע שמאוחסן בזיכרון בקשר לבעיה ומשמיט את הפתרונות האפשריים.

לכן, חשוב שנשים לב במה אנחנו מתמקדים והיכן תשומת הלב שלנו.

 

הכללה
מנגנון ההכללה עוזר לנו לקצר תהליכי למידה מבלי שנצטרך כל פעם ללמוד כל דבר מחדש. כאשר המוח שלנו מזהה משהו מוכר הוא עוזר לנו לשייך את הדבר המוכר הזה לתבנית קיימת מוכרת, כך שבעצם נוכל לפעול ברמה לא מודעת מבלי שנצטרך לתת את הדעת לכל פעולה או התנהגות מחדש.

​

למשל: בפעם הראשונה שלמדנו לפתוח דלת, המוח שלנו מבין שכנראה כל הדלתות מספיק דומות כדי שנדע לפתוח דלת בפעם הבאה.

​

הבעיה במנגנון הזה שלעיתים אנחנו עושים הכללות שיכולים לפגוע בנו:
למשל: גבר ניגש פעמיים למבחני מיון לעבודה ולא עבר אותם.
מגיע למסקנה: "כל פעם שאני ניגש למבחני מיון לעבודה אני נכשל". 
מסקנה שכזאת יכולה אפילו להוביל למסקנה: " אני אף פעם לא מצליח לעבור מבחני מיון לעבודה"

​

ואפילו להוביל לאמונה "אני כישלון". 

​

מנגנון ההכללה הוא זה שאחראי אצלנו ליצירת סטריאוטיפים, אמונות מגבילות, גזענות ועוד.

​

מילות הכללה אופייניות: תמיד, אף פעם, אף אחד, כולם, מעולם וכו'.

 

עיוות
מנגנון זה מאפשר לנו לקחת את המידע ולשנות אותו. כלומר, לשנות את מה שראינו, הרגשנו או שמענו באופן שיתאים לתפיסת העולם שלנו ולאמונות שלנו.
המנגנון הזה מתאפשר הודות לחלק היצירתי שלנו. היכולת שלנו לדמיין ולייצר בדמיון שלנו מציאות שלא קיימת, לפנטז ולחשוב על מציאות עתידית שלא באמת קיימת. הכוונה ליכולת שלנו לראות דבר שלא קיים.
אנשים עם מודעות עצמית נמוכה יתקשו להבין את המנגנון הזה ואף עלולים להכחיש שהוא קיים בהם.

​

למשל: אני מדמיינת איזה נפלא תיראה עלי שמלת הכלולות שהזמנתי עוד לפני שמדדתי אותה. 
זוהי דוגמא מצוינת לעיוות חיובי שיוצר תחושה חיובית.

​

הבעיה במנגנון הזה הוא שאנחנו עלולים ליצור עיוותים שעלולים להזיק לנו.
למשל: הבוס שלח לך הודעה בשעה 08:00 בבוקר "כשאתה מגיע גש אלי בדחיפות". הודעה שכזו עלול ליצור בהלה, אתה מדמיין שכנראה עשית משהו לא בסדר ואולי הבוס כועס עליך ומתעוררת בך תחושה שעלול לקרות משהו לא טוב. לבסוף, אתה מגיע למשרד ומגלה שהכל בסדר ומדובר בענייני עבודה.

​

מסננים שניוניים:
מסננים אלו התפתחו אצלנו בהתאם לאופן שבו גדלנו, לסביבה שבה אנחנו חיים, לאמונות ולערכים שלנו, לזיכרונות שיש לנו, לתוכנות מטה פרוגרמס שטבועות בנו וכו'.

​

3. מיצג פנימי – המפה הפנימית של האדם

לאחר שהמידע עבר דרך המסננים נוצר אצלנו במוח "מיצג פנימי" שיכול לבוא לידי ביטוי בצורה של: תמונה, סרט, שיח פנימי, קול וכו'.
גם תהליכי החשיבה והרגשות שלנו הם תוצר של המיצג הפנימי ולא של המציאות האובייקטיבית, כלומר תהליכי החשיבה והרגשות שלנו הם תוצר של המפה הפנימית שלנו.

​

למשל: שני אנשים רואים כלב.

​

אדם אחד – ננשך בילדותו ע"י כלב.
ברגע שהוא רואה את הכלב – נוצר מיצג פנימי סובייקטיבי מתוך הזיכרון והאמונה שכל הכלבים מפחידים – נוצר רגש של פחד ובהלה – התגובה – קופא במקום.

​

אדם שני – גדל עם כלבים בילדותו 
ברגע שהוא רואה את הכלב – נוצר מיצג פנימי סובייקטיבי חיובי מתוך הזיכרונות הנעימים – נוצר רגש של שמחה – התגובה – ילטף את הכלב.

​

כלומר, שני אנשים שונים נמצאים באותו אירוע וכל אחד מהם חש רגשות אחרים. האחד חש פחד ובהלה והשני מרגיש שמחה.

​

מכיוון שהאופן שבו אנחנו תופסים את העולם מתבסס על המיצג בפנימי הסובייקטיבי שלנו ולא על המציאות האובייקטיבית, נוכל בעזרת טכניקות  NLP לייצר אצל האדם חוויה רגשית חדשה מבלי לשנות את האירוע. ההתערבות לשינוי תעשה על המסננים או על הייצוג הפנימי.

​

4. סטייט - State 

המיצג הפנימי בתוספת תהליכי החשיבה והרגשות יוצר אצלנו בגוף תחושה פיסיולוגית. כשאנחנו נותנים שם או תיוג לחוויה פיסיולוגית בגוף זה נקרא סטייט.
כלומר, סטייט זהו מצב רגשי רגעי שאנחנו נמצאים בו ברגע נתון ותייגנו אותו בשם.

​

למשל: נולד תינוק חדש במשפחה ואני מרגיש פרפרים בבטן.
אני יכול לקרוא לתחושה הזאת התרגשות או לחץ.

​

5. התנהגות

בעקבות המיצג הפנימי והסטייט הבנאדם בוחר את ההתנהגות שלו. מכאן נובעת הנחת היסוד שאנשים אינם מקולקלים והם פועלים בצורה מושלמת להפיק את התוצאות שהם מפיקים. כלומר, גם כאשר ההתנהגות שבה אנחנו בוחרים לא מפיקה את התוצאות שהיינו רוצים לקבל או שההתנהגות מתפרשת כהתנהגות שלילית עדיין היא תוצאה של בחירה שעשינו באופן מודע או בלתי מודע, ולכן כדי לשנות את ההתנהגות נבדוק מה הכוונה החיובית של אותה התנהגות עבורנו ונמצא דרכים חלופיות לשרת את אותה הכוונה.