למה כל כך קשה לנו עם ביקורת?
איך יכול להיות שמשפט שמישהו אומר לנו יכול לערער אותנו עד היסוד? איך יכול להיות שמילה אחת שאמא שלך אומרת לך את נפגעת ונסגרת? למה כשהבוס מתקשר ואומר לך "אתה לא בסדר" אתה נעלב עד עמקי נשמתך ?
למה כ"כ קשה לנו לשמוע הערות מאנשים אחרים עד כדי כך שאנחנו מגיבים בכעס, תוקפנות ואפילו מחליטים להיות "ברוגז" עם הצד השני?
לרבים מאיתנו קשה מאוד לשמוע מילים של ביקורת. לרוב כשאנחנו מרגישים שמישהו שופט אותנו או את המעשים שלנו, אומר את דעתו עלינו ו"מרשה לעצמו" לנתח אותנו ולהגיש לנו את חוות דעתו "המדופלמת", אנחנו אוטומטית לובשים שכפ"צים או מוציאים תותחים ויורים לכל הכיוונים. גם אם לא הגבנו והתכנסנו פנימה התחושות הלא נעימות בפנים גורמות לנו למתחים ולכיווצים ואנחנו כועסים ונעלבים.
הנקודה היא שהרבה פעמים דברים שנאמרים לוחצים לנו על כפתורים רגישים מאוד. כל פעם שכפתור כזה נלחץ זה מעורר בנו אוטומטית כאבים ותחושות לא נעימות ואנחנו בתגובה מתגוננים ועושים הכל כדי לכבות את הכפתור.
כל לחיצה כזאת היא תזכורת לא נעימה שמה שנאמר מתקיים בנו מלכתחילה כי הרי אם לא היינו מאמינים שיש דברים בגו לא היינו כל כך מתכווצים ומה שנאמר לא היה מפריע לנו בכלל.
רוב האנשים לא עוצרים לבדוק מה נאמר שם שמשפיע עלי כל כך חזק איה זה פוגש אותי, רובם מתעלמים מהנורה שנדלקה ומעדיפים לחפש את מי להאשים בתחושה הלא נעימה ולעשות הכל כדי שהרגש יעלם.
וככל שאנחנו מתעלמים או מנסים להעלים את הרגשות והכאבים אנחנו למעשה מתעלמים מהקול הפנימי שלנו שקורה לנו לבדוק מה הבעיה, מה מתרחש שם בתוכנו שמבקש לקבל מענה.
וזאת הבעיה האמיתית כי כל עוד הביקורת מתקיימת בנו בפנים אנחנו נמשיך לפגוש אותה בעוד הרבה מקרים שיחזרו על עצמם שוב ושוב בסיטואציות שונות בחיים.
אנחנו עלולים לחשוב לעצמנו שהאנשים הביקורתיים האלה הם רעים או שהם לא מבינים אותנו ואולי בכלל אי ביננו תקשורת ולעולם לא תהיה, אבל גם אם נריב עם האנשים, נתרחק מהם, נחליף מקומות עבודה ואפילו נעבור לארץ אחרת, הקולות האלה יצוצו בכל מקום עם אנשים חדשים וסיטואציות חדשות – אין לאן לברוח.
כי היחידים שאנחנו לא יכולים לברוח מהם זה מעצמנו.
לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים ביקורת שמעוררת בכם רגשות לא נוחים כדאי להתייחס לביקורת כאל מתנה שבאה ללמד אותנו משהו על עצמנו.
להתבונן שנייה פנימה ולבחון מתוך חקירה פנימית אמיצה מה זה מלמד אותי על עצמי? מה קשה לי באמת? מה אני צריך? מה זה אומר עלי? מה זה הנושא הזה שקיים בתוכי שעדיין לא פתור אצלי?